אף שלעטלפים יש חוש ראייה,‏ רוב מיני העטלף נעזרים באקולוקציה (‏קביעת מיקום של עצם באמצעות הד)‏ כדי להתמצא בסביבתם בחשכת הלילה.‏ יש עטלפים המסוגלים אפילו להבחין בין יתוש לחיפושית לפי מהירות טפיחות הכנפיים שלהם.‏

 נקודות למחשבה:‏ רוב העטלפים מפיקים אותות קוליים בגרון ומשדרים אותם דרך הפה או הנחיריים.‏ בעזרת אוזניהם הגדולות הם קולטים את ההדים שנוצרים כשגלי הקול מוחזרים מהעצמים השונים.‏ ההדים מאפשרים לעטלף לבנות תמונה תלת ממדית של הסביבה.‏ הוא מסוגל לקבוע את המיקום,‏ הגובה והמרחק של העצם למרות רעשי הרקע של העטלפים האחרים.‏

 מנגנון האקולוקציה של העטלף חייב להיות מדויק מאוד כי טעות של אלפית שנייה בלבד יכולה לגרום לעטלף לפספס את המטרה שלו ב־17 סנטימטר.‏ היו חוקרים שאמרו ש”‏זה נראה בלתי אפשרי”‏ להגיע לדיוק העולה על אלפית השנייה.‏ אך מניסויים עולה שלמנגנון האקולוקציה של העטלפים יש רמת דיוק של 10 ננו־שניות (‏שנייה חלקי 100 מיליון)‏,‏ ובזכות כך הם יכולים לאמוד מרחקים ברמת דיוק של מילימטר ואפילו פחות!‏

 חוקרים פיתחו מקל נחייה אלקטרוני מבוסס אקולוקציה כדי לעזור לעיוורים להתמצא במרחב ולהימנע ממכשולים,‏ לרבות מכשולים בגובה הראש כמו ענפי עצים.‏ ”‏אחד ממקורות ההשראה העיקריים של הפרויקט היה יכולות האקולוקציה המרשימות של העטלפים”‏,‏ אומרים בריאן הויל ודין ווטרס,‏ שניים מהחוקרים שפיתחו את ”‏מקל העטלף”‏ (‏Batcane)‏.‏

 מה דעתך?‏ האם מנגנון האקולוקציה המרשים של העטלף התפתח בתהליך אבולוציוני?‏ או האם הוא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏