לפני מספר שנים חיו סֶזָר ואשתו רוסיו חיי נוחות בקליפורניה.‏ סזר עבד אז במשרה מלאה בתחום החימום,‏ האוורור ומיזוג האוויר ורוסיו עבדה במשרה חלקית במרפאה.‏ היה להם בית משלהם ולא היו להם ילדים.‏ ואז קרה משהו ששינה את חייהם.‏ מה אירע?‏

באוקטובר 2009 שלח משרד הסניף בארצות הברית מכתב לכל הקהילות באותה ארץ,‏ ובו הזמנה למתנדבים מיומנים לשרת זמנית בבית־אל בעבודות הרחבה של מבני הסניף בוולקיל שבמדינת ניו יורק.‏ גם מי שגילם עלה על הגיל המרבי לשירות בבית־אל הוזמנו להגיש בקשה.‏ ”‏בשל גילנו ידענו שזו תהיה הזדמנות של פעם בחיים לשרת בבית־אל”‏,‏ מספרים סזר ורוסיו.‏ ”‏לא היינו מוכנים לפספס את ההזדמנות הזאת בעד שום הון שבעולם!‏”‏ בני הזוג הגישו ללא דיחוי את טופסי הבקשה שלהם.‏

חלפה יותר משנה,‏ וסזר ורוסיו לא הוזמנו לבית־אל.‏ למרות זאת,‏ הם נקטו צעדים נוספים להגשמת מטרתם על־ידי כך שפישטו את חייהם.‏ ”‏הפכנו את מוסך החניה שלנו לדירת סטודיו כדי שנוכל להשכיר את הבית.‏ אחר כך עברנו מבית החלומות שלנו,‏ ששטחו 200 מטר מרובע ושאותו בנינו רק שנתיים קודם לכן,‏ אל דירת הסטודיו ששטחה 25 מטר מרובע.‏ ”‏בזכות שינויים אלה”‏,‏ אומר סזר,‏ ”‏היינו בעמדה טובה יותר להיענות להזמנה לבית־אל במקרה שנוזמן לשם”‏.‏ מה קרה בהמשך?‏ ”‏חודש אחד לאחר שעברנו אל דירתנו הקטנה”‏,‏ מספרת רוסיו,‏ ”‏הוזמנו לשרת כמתנדבים זמניים בוולקיל.‏ היה ברור לנו שכאשר פישטנו את חיינו עשינו למען יהוה משהו שהוא יכול לברך”‏.‏

בדומה לסזר ורוסיו,‏ מאות אחים ואחיות עשו הקרבות שונות כדי ליטול חלק בעבודות הבנייה שבמדינת  ניו יורק.‏ מקצתם תומכים בהרחבת המבנים בוולקיל,‏ ואילו רבים אחרים נהנים מן הזכות לעזור בבניית המרכז העולמי בוורוויק.‏ a זוגות רבים ויתרו על בתים יפים,‏ משרות טובות ואפילו על חיות המחמד שלהם כדי לשרת את יהוה במידה רבה יותר.‏ האם יהוה מברך את רוח ההקרבה העצמית שהם מגלים?‏ אכן כן!‏

לדוגמה,‏ וואי,‏ חשמלאי במקצועו,‏ ודברה,‏ שניהם בשנות ה־50 המאוחרות לחייהם,‏ מכרו את ביתם ואת מרבית נכסיהם בקנזס ועברו לוולקיל כדי לשרת כיוממי בית־אל.‏ b אף שהדבר דרש מהם לעשות שינויים בחייהם,‏ הם חשים שההקרבות היו בהחלט כדאיות.‏ באשר לעבודתה בבית־אל אומרת דברה:‏ ”‏לפעמים אני מרגישה כאילו אני נמצאת בתוך אותן תמונות של אתרי בנייה בגן עדן המופיעות בפרסומים שלנו”‏.‏

מלווין ושרון מכרו את ביתם ואת נכסיהם בקרוליינה הדרומית כדי שיוכלו לסייע בוורוויק.‏ אף שלא היה להם קל להקריב את ההקרבות האלו,‏ בני הזוג רואים זאת לזכות להשתתף בפרויקט היסטורי זה.‏ הם אומרים:‏ ”‏השמחה שאתה חש מעצם הידיעה שאתה עושה משהו שיועיל לארגון הכלל עולמי היא הרגשה נפלאה”‏.‏

קנת’‏,‏ גמלאי שעסק בבנייה,‏ ואשתו מורין,‏ שניהם כעת באמצע שנות ה־50 לחייהם,‏ עזבו את קליפורניה כדי ליטול חלק בפרויקט וורוויק.‏ כדי לעבור לשם הם דאגו שאחות אחת בקהילתם תשגיח על ביתם וביקשו מבני משפחתם לטפל באביו הקשיש של קן.‏ האם הם מתחרטים על ההקרבות שעשו כדי לשרת בבית־אל?‏ לא ולא!‏ ”‏אנחנו מפיקים מכך תועלת עצומה”‏,‏ אומר קן.‏ ”‏האם זה אומר שאין לנו קשיים?‏ בוודאי שיש,‏ אבל יש לנו חיים מאוד מספקים,‏ ואנחנו ממליצים על השירות הזה מכל הלב”‏.‏

רוב המתנדבים היו צריכים להתגבר על מכשולים שונים.‏ לדוגמה,‏ ויליאם וסנדרה,‏ בני זוג בשנות ה־60 המוקדמות לחייהם,‏ חיו חיים שלווים בפנסילבניה.‏ הייתה להם חברה מצליחה לעיבוד שבבי שהעסיקה 17 איש.‏ הם שירתו באותה קהילה מילדות,‏ ורוב קרובי משפחתם חיים באזור.‏ לכן כאשר נקרתה בדרכם ההזדמנות לשרת כיוממים  בוולקיל,‏ הם ידעו שיהיה עליהם להיפרד כמעט מכל אחד ומכל דבר שהיה מוכר להם.‏ ”‏אין ספק שהקושי הכי גדול היה לעזוב את אזור הנוחות שלנו”‏,‏ אומר ויליאם.‏ אבל אחרי תפילות רבות החליטו השניים לעשות את הצעד הזה — צעד שעליו הם אינם מתחרטים.‏ ”‏אי אפשר להשוות לשום דבר אחר את השמחה שיש לנו מכך שאנו מעורבים ישירות בפרויקט ומשרתים לצד משפחת בית־אל”‏,‏ אומר ויליאם.‏ ”‏סנדרה ואני מעולם לא היינו מאושרים יותר!‏”‏

ריקי,‏ מנהל פרויקט בנייה בהוואי,‏ הוזמן לשרת כיומם בית־אל כדי לסייע בפרויקט וורוויק.‏ אשתו קנדרה רצתה שהוא ייענה להזמנה.‏ אבל דבר אחד הדאיג אותם ובצדק:‏ מה יהיה על בנם ג׳ייקוב בן ה־11.‏ הם תהו אם יהיה זה נבון שכל המשפחה תעבור למדינת ניו יורק ואם בנם יוכל להסתגל לסביבה שונה לגמרי.‏

‏”‏אחד הדברים הראשונים בסדר העדיפויות שלנו היה למצוא קהילה עם צעירים רוחניים”‏,‏ מספר ריקי.‏ ”‏רצינו שיהיו לג׳ייקוב הרבה חברים טובים”‏.‏ לבסוף הם מצאו את עצמם בקהילה שיש בה מעט ילדים אך כמה חברי בית־אל.‏ ”‏אחרי האסיפה הראשונה שם שאלתי את ג׳ייקוב מה הוא חושב על הקהילה החדשה,‏ בייחוד משום שלא היו בה ילדים בגילו”‏,‏ אומר ריקי.‏ ”‏הוא אמר לי,‏ ’‏אל תדאג,‏ אבא.‏ חברי בית־אל הצעירים יהיו החברים שלי’‏”‏.‏

ואכן,‏ חברי בית־אל הצעירים התיידדו עם ג׳ייקוב.‏ כיצד השפיע עליו הדבר?‏ ”‏לילה אחד עברתי ליד חדרו של בני וראיתי שהאורות דלוקים”‏,‏ מספר ריקי.‏ ”‏ציפיתי לתפוס אותו משחק במשחק מחשב,‏ אבל ראיתי שהוא קורא במקרא!‏ כששאלתי אותו מה הוא עושה,‏ הוא ענה לי:‏ ’‏אני כמו חבר בית־אל צעיר,‏ ואני מתכוון לקרוא את המקרא כולו בתוך שנה אחת’‏”‏.‏ ריקי וקנדרה שמחים לא רק משום שריקי יכול ליטול חלק בעבודות הבנייה בוורוויק,‏ אלא גם מפני שהמעבר תורם לצמיחתו הרוחנית של בנם (‏מש׳ כ״ב:‏6‏)‏.‏

עבודות הבנייה בוולקיל ובוורוויק בסופו של דבר יסתיימו,‏ ומי שהוזמנו לעזור מבינים ששירותם בבית־אל זמני.‏ האם אותם אחים ואחיות מודאגים מדי ותוהים לאן הם ילכו ומה יעשו?‏ כלל לא!‏ רבים שותפים לרגשותיהם של שני זוגות בגיל העמידה  מפלורידה.‏ ג׳ון,‏ מנהל פרויקט בנייה,‏ ואשתו כרמן,‏ המשרתים כמתנדבים זמניים בוורוויק,‏ אומרים:‏ ”‏ראינו שעד עכשיו יהוה דאג לצרכים הספציפיים שלנו.‏ ההיגיון אומר שיהוה בוודאי לא הביא אותנו לכאן רק כדי לנטוש אותנו מאוחר יותר”‏ (‏תהל׳ קי״ט:‏116‏)‏.‏ לואיס,‏ המתכנן מערכות כיבוי אש,‏ ואשתו קניה,‏ משרתים בוולקיל.‏ הם אומרים:‏ ”‏כבר ראינו איך ידו הנדיבה של יהוה מספקת לנו את מה שאנחנו צריכים מבחינה חומרית.‏ למרות שאנחנו לא יודעים כיצד,‏ מתי והיכן,‏ אנחנו  בטוחים שהוא ימשיך לדאוג לנו”‏ (‏תהל׳ ל״ד:‏11;‏ ל״ז:‏25‏)‏.‏

רוב המסייעים בעבודות הבנייה במדינת ניו יורק יכלו למצוא סיבות שלא להתנדב.‏ אבל הם החליטו לבחון את יהוה — כפי שהוא מזמין את כולנו לעשות:‏ ”‏בחנוני נא בזאת.‏.‏.‏ אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די”‏ (‏מל׳ ג׳:‏10‏)‏.‏

האם גם אתה תבחן את יהוה ותתנסה בברכותיו השופעות?‏ בדוק בליווי תפילות את מה שאתה יכול לעשות כדי ליטול חלק בפעילות המרגשת המתבצעת כיום,‏ אם בניו יורק ואם בתוכניות בנייה תיאוקרטיות אחרות,‏ וראה במו עיניך כיצד יגמול לך יהוה (‏מר׳ י׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏

דייל,‏ מהנדס אזרחי,‏ וקתי מאלבמה ממליצים בחום על שירות זה.‏ שניהם מתנדבים בוולקיל.‏ הם אומרים:‏ ”‏אם יהיה לך אומץ לצאת מאזור הנוחות שלך,‏ תהיה לך הזדמנות לראות את רוח יהוה בפעולה”‏.‏ מה עליך לעשות כדי להתנדב?‏ דייל אומר:‏ ”‏לפשט,‏ לפשט ואז לפשט עוד קצת.‏ אתה אף פעם לא תתחרט על זה!‏”‏ גארי מקרוליינה הצפונית,‏ צבר 30 שנות ניסיון בניהול בנייה.‏ הוא ואשתו מורין אומרים שאחת הברכות שיש להם בוורוויק היא האפשרות ”‏לפגוש הרבה אחים ואחיות נפלאים המקדישים את חייהם לשירות יהוה בבית־אל ולעבוד אתם”‏.‏ גארי מוסיף:‏ ”‏כדי לשרת בבית־אל אתה צריך לחיות חיים פשוטים,‏ וזו דרך החיים הטובה ביותר בסדר העולמי הזה”‏.‏ ג׳ייסון,‏ שעבד אצל קבלן חשמל,‏ וג׳ניפר מאילינוי אומרים שהעבודה בוולקיל בפרויקט בית־אל ”‏היא אחד הדברים הכי קרובים לחיים שיהיו לנו בעולם החדש”‏.‏ עוד אמרה ג׳ניפר:‏ ”‏זה מרגש מאוד לדעת שיהוה מעריך את כל מה שאתה עושה ושזו השקעה לעתיד שהוא מכין עבורנו.‏ יהוה דואג להעשיר את חייך עד בלי די”‏.‏