‏”‏מילים אינן יכולות לתאר את השמחה שנובעת משירות במקום שקיים בו צורך רב יותר!‏”‏ אומר ג׳ושוע,‏ שגר כעת בארצות הברית אך שירת זמן מה בגיינה.‏ את אותה שמחה חשים עדי־יהוה רבים המשרתים במדינה פורה זו שבדרום אמריקה.‏ a אילו לקחים מעשיים נוכל ללמוד ממבשרים אלה?‏ כיצד הלקחים הללו יכולים לעזור לך להיערך לקראת שירות בארץ זרה אם זהו רצונך?‏

 לפני שעבר לגיינה,‏ אח ששמו לינל נהג לבשר בשטחים דלי פעילות בארץ מולדתו — ארצות הברית.‏ ”‏הייתי חלק מקבוצה של 20 אחים ואחיות שנשלחו לאזור כפרי בווירג׳יניה המערבית”‏,‏ הוא אומר.‏ ”‏השירות וההתרועעות שמהם נהניתי במהלך השבועיים שהיינו שם שינו את חיי!‏ נעשיתי נחוש אף יותר לשרת את יהוה כמיטב יכולתי”‏.‏

 גארת’‏ ואריקה,‏ זוג נשוי,‏ החלו לחשוב ברצינות על האפשרות לשרת בארץ זרה,‏ ובחרו בגיינה.‏ מדוע?‏ ”‏בעלי ואני הכרנו זוג נשוי שעבר לשם”‏,‏ מסבירה אריקה.‏ ”‏כשראינו את ההתלהבות והאהבה שהייתה להם למה שהם עושים,‏ רצינו גם אנחנו לעבור לשם”‏.‏ אריקה וגארת’‏ נהנו משלוש שנים מאושרות שכינו בתור ”‏מינוי חלומי”‏.‏ גארת’‏ אומר:‏ ”‏טעמנו את השירות בארץ זרה וראינו כי טוב”‏.‏ מאוחר יותר הוא ואשתו למדו בבית־ספר גלעד,‏ וכעת הם משרתים בבוליביה.‏

 עקרונות המקרא מעודדים אותנו לשמור על חיים פשוטים (‏עברים י״ג:‏5‏)‏.‏ כשאנו עומדים בפני החלטות כבדות משקל,‏ המקרא מעודד אותנו גם לחשב את ההוצאות (‏לוקס י״ד:‏26–33‏)‏.‏ ואין ספק שביניהן נמנות החלטות בנוגע למעבר לארץ זרה.‏ גארת’‏ כותב:‏ ”‏לפני שעברנו לגיינה,‏ אריקה ואני היינו צריכים לפשט את חיינו:‏ למכור את העסק שלנו,‏ את הבית שלנו ואת כל הדברים הלא הכרחיים שהיו בו.‏ זה לקח כמה שנים.‏ עד אז,‏ לא ויתרנו על רצוננו לשרת בגיינה — המשכנו להציב מטרה זו לנגד עינינו ונסענו לשם מדי שנה”‏.‏

 גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הכנסה.‏ חלק מהמבשרים יכולים לעבוד בארץ הזרה אם החוק המקומי מתיר להם לעשות זאת.‏ חלקם עובדים מרחוק באמצעות מחשב באותה העבודה שבה עסקו בארץ מולדתם.‏ אחרים בוחרים לשוב לארצם לפרקי זמן קצרים ולעבוד שם.‏ פול ושינייד חזרו לאירלנד פעם בשנה כדי לעבוד.‏ שגרה זו סייעה להם לשרת בגיינה במשך 18 שנים מלאות סיפוק,‏ אשר מתוכן שבע שנים היו לאחר לידת בתם.‏

 בתהלים ל״ז:‏5 כתוב:‏ ”‏גול על יהוה דרכך ובטח עליו,‏ והוא יעשה”‏.‏ כריסטופר ולוריסה מארצות הברית התפללו באופן קבוע לגבי מטרתם לשרת בארץ זרה.‏ בנוסף,‏ במהלך התוכנית הרוחנית המשפחתית שלהם הם דנו במה שיהיה עליהם לעשות כדי שהמעבר יהיה מוצלח,‏ וערכו רשימה של היתרונות והחסרונות.‏ מכיוון שהשפה היוותה עבורם היבט חשוב,‏ הם בחרו לעבור לגיינה — שבה אנגלית היא השפה הרשמית.‏

 לאחר מכן,‏ הם פעלו בהתאם לעיקרון המופיע במשלי ט״ו:‏22‏:‏ ”‏הפר מחשבות באין סוד [‏תוכניות נכשלות ללא התייעצות]‏,‏ וברוב יועצים תקום”‏.‏ הם כתבו למשרד הסניף המשגיח על הפעילות בגיינה b והציגו את זמינותם ואת הרקע שלהם.‏ באותה הזדמנות הם גם ביקשו פרטים בנוגע לשירותי הבריאות המקומיים,‏ האקלים והמנהגים המקומיים.‏ הסניף השיב לשאלותיהם וקישר אותם למועצת זקנים באזור שאליו הם היו עתידים לעבור.‏

 לינל,‏ שהוזכר קודם לכן,‏ משרת כעת בגיינה כמשגיח נודד.‏ לפני שעבר לשם,‏ גם הוא יישם את העיקרון שבמשלי ט״ו:‏22‏.‏ ”‏חוץ מלחסוך עבור הנסיעה”‏,‏ הוא מספר,‏ ”‏שוחחתי עם מי שכבר שירתו בארץ זרה.‏ התייעצתי על כך עם משפחתי,‏ עם זקני־הקהילה ועם משגיח הנפה.‏ וקראתי את כל מה שיכולתי למצוא בפרסומינו על שירות במקום שבו קיים צורך רב יותר”‏.‏

 רבים הרוצים לשרת בארץ זרה פועלים בחוכמה ובוחרים תחילה לבקר בה.‏ ”‏בפעם הראשונה שביקרנו בגיינה”‏,‏ אומרים ג׳וזף וכריסטינה,‏ ”‏היינו שם שלושה חודשים,‏ מספיק זמן כדי להבין איך זה לחיות שם.‏ לאחר מכן חזרנו הביתה,‏ ערכנו את הסידורים הנחוצים ועברנו”‏.‏

 כדי לשרת את אלוהים בהצלחה בארץ זרה,‏ על המבשרים לגלות רוח של הקרבה עצמית ונכונות להסתגל לתנאים ולמנהגים המקומיים.‏ לדוגמה,‏ מי שעוברים מאזורים קרים יותר לאזורים טרופיים בדרך כלל מגלים שבביתם החדש שורצים סוגים שונים של חרקים.‏ ”‏לא הייתי רגיל לכל כך הרבה חרקים”‏,‏ אומר ג׳ושוע שצוטט קודם לכן.‏ ”‏ונראה היה שבגיינה הם גדולים יותר!‏ אבל עם הזמן התרגלתי אליהם,‏ וגיליתי שאפשר לצמצם את כמות החרקים אם שומרים על ניקיון הבית.‏ הדבר כולל שטיפת כלים מלוכלכים,‏ הוצאת הזבל וניקיון קבוע של הבית”‏.‏

 כדי להסתגל לחיים בארץ אחרת לעיתים צריך גם להסתגל למאכלים לא־מוכרים וללמוד כיצד להכין אותם.‏ ”‏אני והשותף שלי לחדר ביקשנו מהאחים והאחיות ללמד אותנו איך לבשל עם מרכיבים מקומיים”‏,‏ נזכר ג׳ושוע.‏ ”‏אחרי שלמדנו להכין מנה חדשה,‏ היינו מזמינים כמה מהקהילה לאכול איתנו.‏ זו הייתה גם דרך מהנה להכיר את האחים ולרקום קשרי ידידות”‏.‏

 בנוגע למנהגים מקומיים,‏ פול וקתלין מספרים:‏ ”‏היינו צריכים להתאים את עצמנו לכללי נימוס חדשים וללבוש המקובל באזורים הטרופיים,‏ וזה היה משהו שלא חווינו בעבר.‏ לשם כך היה עלינו להיות ענווים ולערוך שינויים — מבלי להתפשר על עקרונות המקרא.‏ ההסתגלות לתרבות המקומית קירבה אותנו לקהילה והשפיעה לטובה על שירותנו”‏.‏

 ג׳וזף וכריסטינה מדברים בשם רבים ואומרים:‏ ”‏האתגרים והקשיים מתגמדים לעומת הברכות.‏ כשיצאנו מאזור הנוחות שלנו,‏ היה לנו קל יותר לשנות את סדר העדיפויות שלנו.‏ דברים שפעם החשבנו ליקרי ערך כבר לא נראו כל כך חשובים.‏ כל חוויה שהייתה לנו הניעה אותנו להמשיך לעשות את מיטבנו למען יהוה.‏ ועכשיו אנחנו באמת מסופקים ושמחים בחלקנו”‏.‏

 אריקה,‏ שצוטטה קודם לכן,‏ אומרת:‏ ”‏השירות בארץ זרה אפשר לי ולבעלי להבין יותר לעומק מה זה אומר לבטוח ביהוה.‏ ראינו את ידו התומכת בדרכים שלא חווינו לפני כן.‏ וככל שצברנו יחד חוויות חדשות,‏ כך התקרבנו יותר כזוג”‏.‏