מדוע עדי־יהוה אינם חוגגים חגים מסוימים?
כיצד עדי־יהוה מחליטים אם לחגוג או לא לחגוג חג מסוים?
בטרם עדי־יהוה מחליטים אם לחגוג חג מסוים הם נועצים במקרא. יש חגים וחגיגות שמפרים בבירור את עקרונות המקרא, ועדי־יהוה אינם לוקחים בהם חלק. באשר לחגים אחרים, כל אחד מעדי־יהוה מקבל החלטה אישית ומשתדל ”לשמור על מצפון נקי לפני אלוהים ולפני בני אדם” (מעשי השליחים כ״ד:16).
להלן חלק מהשאלות שעדי־יהוה שואלים את עצמם בבואם להחליט אם לחגוג חג מסוים. a
האם החג מבוסס על אמונה המנוגדת למקרא?
עיקרון מקראי: ”’צאו מתוכם והיבדלו’, אומר יהוה, ’ובטמא חדלו לגעת’” (קורינתים ב׳. ו׳:15–17).
כדי להבדיל את עצמם לחלוטין מאמונות טמאות מבחינה רוחנית, כלומר מאמונות המנוגדות למקרא, עדי־יהוה אינם חוגגים חגים הכוללים את המאפיינים הבאים:
חגים ששורשם באמונה אלילית או בעבודת אלילים. ישוע ציין: ”ליהוה אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד” (מתי ד׳:10). לפיכך, עדי־יהוה אינם חוגגים את חג המולד, את חג הפסחא או את האחד במאי, מאחר ששורשם של חגים אלה נעוץ בעבודת אלילים. בנוסף, הם אינם לוקחים חלק בחגים הבאים:
קוואנזה. השם קוואנזה ”לקוח מהמילים בסווהילית, ,matunda ya kwanza שמשמען ’פרי ביכורים’, [מה ש]מעיד על כך שמקור החג בחגיגות ראשית הקציר המתועדות בהיסטוריה האפריקאית” (Encyclopedia of Black Studies). אף שחלק רואים בקוואנזה חג חילוני, האנציקלופדיה לדת האפריקאית (Encyclopedia of African Religion) משווה אותו לפסטיבל אפריקאי שבמהלכו ”הוקרבו [ביכורים] לאלים ולאבות הקדמונים כאות תודה”, ומוסיפה: ”זו גם אותה רוח של הבעת תודה והכרת תודה לאבות הקדמונים על הענקת ברכות החיים שמאפיינת את בוא החג האפריקאי־אמריקאי, קוואנזה”.
קוואנזה
פסטיבל אמצע הסתיו. זהו ”פסטיבל לכבוד אלת הירח” (Holidays, Festivals, and Celebrations of the World Dictionary). הפסטיבל כולל מנהג ”הכרוך בהשתחוות נשות הבית... בפני האלה” (Religions of the World—A Comprehensive Encyclopedia of Beliefs and Practices).
נוּרוּז. ”חלק ממקורותיו הקדומים ביותר של החג נעוצים בזוֹרוֹאסטריאניזם, והוא אחד הימים הקדושים ביותר בלוח השנה הזוֹרוֹאסטרי העתיק. ... בייחוד רוח הצהריים, הידועה בתור [ראפיטווין], אשר בחודשים הקרים גורשה אל מתחת לפני האדמה על־ידי רוח החורף, התקבלה בברכה בחגיגות שעות הצהריים של יום נורוז לפי המסורת הזורואסטרית” (United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization).
שאב־א־יאלדה. חגיגה זו של היפוך החורף ”ללא ספק קשורה לעבודת [האל] מיתרה”, אל האור, לפי ספר העוסק בהיסטוריה הפרסית (Sufism in the Secret History of Persia). בנוסף, יש המשערים שהחג קשור גם לפולחן אלי השמש של רומא ויוון. b
חג ההודיה. בדומה לקוואנזה, שורשי חג זה נעוצים בחגיגות הקציר הקדומות שנערכו לכבוד אלים שונים. עם הזמן ”אימצה הכנסייה הנוצרית מסורות עם קדומות אלה” (A Great and Godly Adventure—The Pilgrims and the Myth of the First Thanksgiving).
חגים המבוססים על אמונות תפלות או על האמונה במזל. המקרא אומר שאנשים ”העורכים לגד [אל המזל] שולחן” הם מבין ”עוזבי יהוה” (ישעיהו ס״ה:11). לפיכך, עדי־יהוה אינם חוגגים את החגים הבאים:
איוון קופאלה. ”על־פי אמונה רווחת, במהלך [איוון קופאלה] הטבע משחרר את כוחותיו הקסומים הנקשרים לבעלי גבורה ומזל”, מצוין בספר אודות בלרוס (The A to Z of Belarus). במקור, האירוע היה חג פגאני לרגל היפוך הקיץ. אולם, האנציקלופדיה לתרבות הרוסית של ימינו (Encyclopedia of Contemporary Russian Culture) מציינת שהחג ”התמזג עם חג הכנסייה [”יום הקדוש” של יוחנן המטביל] לאחר קבלת הנצרות”.
ראש השנה הירחי (ראש השנה הסיני או ראש השנה הקוריאני). ”בתקופה זו, יותר מבכל תקופה אחרת בשנה, מה שעומד לנגד עיני המשפחה, החברים והקרובים הוא שהמזל יאיר להם פנים, שהאלים והרוחות יזכו לכבוד הראוי להם ושהשנה תהיה טובה ומוצלחת” (Mooncakes and Hungry Ghosts—Festivals of China). באופן דומה, ראש השנה הקוריאני ”כולל עבודת אבות קדמונים, טקסים לגירוש רוחות רעות ולהבטחת מזל טוב לשנה החדשה ותחזיות [הגדת עתידות] לקראת השנה החדשה” (Encyclopedia of New Year’s Holidays Worldwide).
ראש השנה הסיני
חגים המבוססים על הרעיון לפיו הנפש בת־אלמוות. המקרא מבהיר שהנפש יכולה למות (יחזקאל י״ח:4). לפיכך, עדי־יהוה אינם חוגגים את החגים הבאים, אשר מקדמים את האמונה בנצחיות הנפש:
יום כל הנשמות (יום המתים). יום זה הוא ”לזכר כל הנאמנים שנפטרו”, לפי האנציקלופדיה הקתולית החדשה (אנג׳). ”בתקופת ימי הביניים רווחה האמונה לפיה הנשמות שבגיהינום יכולות להופיע ביום זה כרוחות רפאים, כמכשפות, כקרפדות וכדומה, לפני האנשים שפגעו בהן בעודן בחיים”.
פסטיבל צ׳ינגמינג ופסטיבל הרוחות הרעבות. שני הפסטיבלים הללו נערכים לכבוד האבות הקדמונים. בספר העוסק במנהגים ברחבי העולם (Celebrating Life Customs Around the World—From Baby Showers to Funerals) נאמר שבמהלך הצ׳ינגמינג ”נשרפים מזון, שתייה ושטרות כסף על מנת לוודא שהמתים לא יהיו רעבים וצמאים ושלא יחסר להם כסף”. הספר ממשיך ומציין: ”במהלך חודש הרוחות הרעבות, ובייחוד בלילה שבו הירח מלא, [החוגגים מאמינים ש]קיים קשר הדוק יותר בין המתים לחיים יותר מבכל לילה אחר, ולכן חשוב לנהוג במשנה זהירות כדי לא להרגיז את המתים וכדי לכבד את האבות הקדמונים”.
צ׳וסאוק. לפי ספר העוסק במסורת והדת הקוריאנית (The Korean Tradition of Religion, Society, and Ethics), פסטיבל זה כולל ”מנחות מזון ונסכי יין לנשמות המתים”. מנחות אלה מבטאות ”אמונה בהמשך קיומה של הנפש לאחר מות הגוף”.
חגים הקשורים לתורת הנסתר. המקרא מציין: ”קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חָבֶר [מטיל כישוף] ושואל אוב וידעוני [מגיד עתידות] ודורש אל המתים. ... תועבת יהוה כל עושה אלה” (דברים י״ח:10–12). על מנת להישאר טהורים מפני תורת הנסתר על כל צורותיה — לרבות אסטרולוגיה (שיטה לחיזוי העתיד) — עדי־יהוה אינם חוגגים את ליל כל הקדושים או את החגים הבאים:
ראש השנה הסינהלי והטמילי. ”הטקסים המסורתיים שנוגעים למאורע זה... כוללים עשיית פעילויות מסוימות בזמנים שלפי האסטרולוגיה מבשרים טובות” (Encyclopedia of Sri Lanka).
סונקראן. שמו של פסטיבל אסייתי זה ”נגזר ממילה בשפת הסנסקריט... שמשמעה ’תנועה’ או ’שינוי’, [והפסטיבל] מציין את תנועת השמש אל תוך קבוצת הכוכבים של מזל טלה” (Food, Feasts, and Faith—An Encyclopedia of Food Culture in World Religions).
מנהגים הקשורים לעבודת אלוהים תחת תורת משה שחובת קיומן הסתיימה עם קורבנו של ישוע. המקרא מציין: ”המשיח הוא סוף התורה” (רומים י׳:4). עדי־יהוה עדיין מפיקים תועלת מעקרונות התורה שניתנה לעם ישראל הקדום. אך הם אינם חוגגים את חגיה, ובמיוחד את אלה המצביעים על המשיח שעדי־יהוה מאמינים שכבר הגיע. ”הללו הם צל הדברים שנועדו לבוא”, אומר המקרא, ”אבל הממשות שייכת למשיח” (קולוסים ב׳:17). בהתאם לנאמר לעיל, ומאחר שחלק מהחגים כוללים מנהגים המנוגדים למקרא, עדי־יהוה אינם חוגגים בין היתר את החגים הבאים:
חנוכה. החג הוא לזכר חנוכתו המחודשת של בית המקדש בירושלים. אולם, לפי המקרא ישוע הפך לכוהן גדול של ”האוהל [או המקדש] הגדול יותר והמושלם יותר שאינו מעשה ידי אדם, כלומר שאינו שייך לבריאה זו” (עברים ט׳:11). עבור עדי־יהוה, מקדש רוחני זה מחליף את המקדש הפיזי ששכן בירושלים.
ראש השנה. זהו היום הראשון בשנה היהודית. בימי קדם, חג זה התאפיין בהקרבת קורבנות מיוחדים לאלוהים (במדבר כ״ט:1–6). אך בתור המשיח, ישוע ’השבית זבח ומנחה’, ובזאת הם חדלו להיות תקפים בעיני אלוהים (דניאל ט׳:26, 27).
האם החג מקדם פעילות בין־דתית?
עיקרון מקראי: ”מה משותף בין אדם נאמן לבין אדם לא־מאמין? איזו הסכמה יש בין היכל אלוהים לבין אלילים?” (קורינתים ב׳. ו׳:15–17).
עדי־יהוה אומנם משתדלים לחיות בשלום עם שכניהם ולכבד את זכותו של כל אדם לבחור במה להאמין, אך הם אינם משתתפים בחגיגות המקדמות פעילות בין־דתית בדרכים הבאות:
חגיגות לכבוד דמות דתית או אירועים המקדמים אחדות דתית בקרב אנשים בעלי אמונות שונות. כשאלוהים הוביל את עמו הקדום אל ארץ חדשה שליושביה היו אמונות אחרות, הוא אמר להם: ”לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית. ... כי [אם] תעבוד את אלוהיהם... יהיה לך למוקש” (שמות כ״ג:32, 33). לפיכך, עדי־יהוה אינם חוגגים את החגים הבאים:
לוֹי קראטונג. בחג תאילנדי זה ”אנשים מכינים קערות מְעלים, מוסיפים נרות או מקלות קטורת ומשלחים את הקערה על־פני המים. יש האומרים שסירות אלה מרחיקות את המזל הרע. החג למעשה מנציח מורשת קדושה שבודהה הותיר אחריו” (Encyclopedia of Buddhism).
יום החרטה הלאומי. לדברי איש ממשל שצוטט בעיתון דה נשיונל בפפואה גינאה החדשה, מי שמשתתפים באירוע זה ”מסכימים [עם] יסודות האמונה הנוצרית”. הוא אומר שיום זה הוא ”מקור עקרונותיה המשיחיים של המדינה”.
וֶסאק. ”זהו היום הבודהיסטי הקדוש ביותר, ובו חוגגים את הולדתו של בודהה, את הארתו ואת מותו או הגעתו לנירוונה” (Holidays, Festivals, and Celebrations of the World Dictionary).
וסאק
מנהגים המבוססים על מסורות דתיות שאינן מושתתות על המקרא. ישוע אמר למנהיגי הדת: ”ביטלתם את תוקפו של דבר אלוהים בגלל המסורת שלכם”. והוא גם ציין שעבודתם את אלוהים הייתה לשווא משום שלימדו ”מצווֹת אנוש” (מתי ט״ו:6, 9). עדי־יהוה נשמעים לאזהרה זו, ולכן הם אינם משתתפים באירועים דתיים רבים.
חג ההתגלות (חג שלושת המלכים, טימקת או שלושת האמגושים). בחג זה חוגגים את ביקור האסטרולוגים אצל ישוע או את טבילתו. חג זה ”מיזג את הנצרות עם חגי אביב פגאניים מסוימים, שנחוגו לכבוד אלי המים הזורמים, הנהרות והנחלים” (The Christmas Encyclopedia). לטימקת, חג דומה, ”יש שורשים עמוקים במסורת” (Encyclopedia of Society and Culture in the Ancient World).
חג עליית מרים הבתולה. בחג זה חוגגים את עלייתה של אימו של ישוע לשמיים בגופה הגשמי. ”אמונה זו”, נאמר באנציקלופדיה העוסקת בדת וחברה, ”לא הייתה ידועה בקרב הכנסייה הקדומה ואין לה תימוכין בכתבי־הקודש” (Religion and Society—Encyclopedia of Fundamentalism).
חג העיבור ללא חטא. ”אין התייחסות מפורשת בכתבי־הקודש ל’עיבור [של מרים] ללא חטא’... [זוהי] אמונה שגיבשה הכנסייה” (האנציקלופדיה הקתולית החדשה [אנג׳]).
צום לנט. לפי האנציקלופדיה הקתולית החדשה (אנג׳), פרק זמן זה של חרטה וצום החל ”במאה הרביעית”, יותר מ־200 שנה לאחר שהושלמה כתיבת המקרא. באשר ליום הראשון בחג, האנציקלופדיה מציינת: ”הנוהג של הנאמנים לקבל את האפר ביום רביעי של האפר הוא נוהג אוניברסלי הקיים מאז ועידת בנוונטו של שנת 1091”.
מַסקָל. בחג אתיופי זה חוגגים את ”מציאת הצלב האמיתי (הצלב שעליו נצלב ישוע המשיח) באמצעות הדלקת מדורות וריקודים סביבן”, נאמר באנציקלופדיה לחברה ותרבות בעולם ימי הביניים (אנג׳); תוכן הסוגריים שלהם. אך עדי־יהוה אינם משתמשים בצלב בעבודתם את אלוהים.
האם החג מהלל אדם, ארגון או סמל לאומי?
עיקרון מקראי: ”כה אמר יהוה: ’ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו, ומן יהוה יסור ליבו” (ירמיהו י״ז:5).
עדי־יהוה אומנם מביעים הערכה כלפי אנשים אחרים ואף מתפללים בעדם, אך הם אינם נוטלים חלק באירועים או בחגיגות הבאים:
חגים המהללים שליט או אדם בולט אחר. במקרא נאמר: ”חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. כי במה נחשב הוא?” (ישעיהו ב׳:22) לכן עדי־יהוה אינם חוגגים, למשל, ימי הולדת של שליטים.
חגיגות הקשורות לדגל. עדי־יהוה אינם חוגגים את יום הדגל. מדוע? מכיוון שבמקרא כתוב: ”הישמרו לכם מן האלילים” (יוחנן א׳. ה׳:21). חלק מהאנשים כיום אינם מחשיבים את הדגל לאליל — מושא לפולחן — אך ההיסטוריון קרלטון ג׳. ה. הייז כתב: ”סמל האמונה המרכזי ומושא הפולחן העיקרי של הלאומנות הוא הדגל”.
חגים או חגיגות המרוממים קדוש כלשהו. מה קרה כאשר אדם ירא אלוהים השתחווה לפני השליח פטרוס? המקרא מציין: ”פטרוס הקים אותו ואמר: ’קום, גם אני רק בן אדם’” (מעשי השליחים י׳:25, 26). מאחר שפטרוס וכן גם שאר השליחים סירבו לקבל כבוד או הערצה מיוחדים, עדי־יהוה אינם משתתפים באירועים הנערכים לכבוד אנשים שנחשבים לקדושים, כגון החגיגות הבאות:
יום כל הקדושים. ”חג זה הוא מחוות כבוד לכל הקדושים. ... מקורות החג אינם ידועים” (האנציקלופדיה הקתולית החדשה [אנג׳]).
הבתולה מגואדלופה. זהו חג לכבוד ”הקדושה הפטרונית של מקסיקו”, שיש המאמינים שהיא מרים, אימו של ישוע. אומרים שהיא הופיעה בשנת 1531 באורח נס בפני איכר (The Greenwood Encyclopedia of Latino Literature).
הבתולה מגואדלופה
יום השם. ”זהו יום חג עבור הקדוש שעל שמו קרואים ילדים במהלך הטבילה או במהלך הקונפירמציה”, נאמר בספר העוסק במנהגים ברחבי העולם (Celebrating Life Customs Around the World—From Baby Showers to Funerals). הספר מוסיף שקיים ”נופך דתי חזק לאותו יום”.
חגיגות של תנועות פוליטיות או חברתיות. ”טוב לחסות ביהוה”, אומר המקרא, ”מִבטוח באדם” (תהלים קי״ח:8, 9). כדי לא לתת את הרושם שהם בוטחים בבני אדם יותר מאשר באלוהים בנוגע לפתרון בעיות העולם, עדי־יהוה אינם מצטרפים לחגיגות יום הנוער או יום האישה, התומכות בתעמולות פוליטיות או חברתיות. מאותה סיבה, הם אינם לוקחים חלק ביום האמנציפציה או בחגיגות דומות אחרות. במקום זאת, הם תולים את תקוותם במלכות אלוהים לפתרון בעיות הגזענות ואי־השוויון (רומים ב׳:11; ח׳:21).
האם החג מרומם אומה או קבוצה אתנית מסוימת מעל אחרות?
עיקרון מקראי: ”אלוהים אינו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה את הטוב והישר רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35).
אף שרבים מעדי־יהוה אוהבים את מולדתם, הם נמנעים מחגיגות המרוממות אומות או קבוצות אתניות בדרכים הבאות:
אירועים לכבוד כוחות הביטחון. במקום לתמוך במלחמות, אמר ישוע לתלמידיו: ”התמידו לאהוב את אויביכם ולהתפלל בעד רודפיכם” (מתי ה׳:44). לפיכך, עדי־יהוה אינם משתתפים בחגיגות לכבוד חיילים, לרבות החגים הבאים:
יום אנזא״ק. ”אנזא״ק הוא ראשי תיבות של חילות אוסטרליה וניו זילנד”, ו”יום אנזא”ק הפך בהדרגה ליום זיכרון לחללי המלחמות” (Historical Dictionary of Australia).
יום הווטרנים (יום הזיכרון או יום הזיכרון בממלכה המאוחדת). ימי חג אלה הם מחווה עבור ”ותיקי כוחות הצבא וחללי מלחמות המדינה” (אנציקלופדיה בריטניקה [אנג׳]).
חגיגות עצמאות או חגיגות של אירועים הנוגעים להיסטוריית האומה. ישוע אמר באשר לתלמידיו: ”אין הם חלק מן העולם, כשם שאני אינני חלק מן העולם” (יוחנן י״ז:16). עדי־יהוה אומנם שמחים ללמוד על היסטוריה של אומה מסוימת, אך הם נמנעים מהאירועים הבאים:
יום אוסטרליה. לפי אנציקלופדיה לתרבויות (Worldmark Encyclopedia of Cultures and Daily Life), חג זה הוא לזכר ”יום בשנת 1788 שבו החיילים האנגלים הניפו את דגלם והכריזו על אוסטרליה בתור קולוניה חדשה”.
יום גאי פוקס. זהו ”יום חג לאומי ויום הנצחה לציון ניסיונם הכושל של גאי פוקס וקושרים קתולים אחרים לחסל בפיצוץ את המלך ג׳יימס הראשון ואת הפרלמנט [של אנגליה] בשנת 1605” (A Dictionary of English Folklore).
יום העצמאות. במספר מדינות זהו ”יום אשר נקבע כיום חג ציבורי בשל היותו קשור לראשית העצמאות הלאומית” (Merriam-Webster’s Unabridged Dictionary).
האם החג מתאפיין בהתנהגות גסה או חסרת מעצורים?
עיקרון מקראי: ”די היה הזמן שעבר עליכם בעשיית רצון הגויים כאשר התהלכתם במעשי זימה, בתשוקות משולחות רסן, בשתייה מופרזת, במסיבות פרועות, בהילולות שתייה ובעבודת אלילים אסורה” (פטרוס א׳. ד׳:3).
בהתאם לעיקרון זה, עדי־יהוה נמנעים מחגיגות המתאפיינות בשתייה מופרזת ובמסיבות פרועות. הם נהנים לבלות ביחד עם חבריהם, והם עשויים לבחור לשתות משקאות אלכוהוליים, אך במתינות. הם מתאמצים ליישם את עצת המקרא: ”אם אתם אוכלים או שותים או עושים כל דבר אחר, עשו את הכול למען כבוד אלוהים” (קורינתים א׳. י׳:31).
לכן עדי־יהוה אינם משתתפים בקרנבלים או בפסטיבלים המקדמים התנהגות גסה שהמקרא מגנה. הדבר בין היתר כולל את פורים. אף שפורים מציין זה זמן רב את ישועת היהודים במאה החמישית לפה״ס, ניתן כיום ”לתארו, במילים אחרות, בתור הגרסה היהודית למַרדִי גְרָא או לקרנבל”, נאמר בספר העוסק ביהדות (Essential Judaism). עבור מתהוללים רבים ”החג כרוך בלבישת תחפושות (לרוב דראג), התנהגות מופקרת, שתייה מופרזת והקמת רעש רב”.
האם עדי־יהוה עדיין אוהבים את משפחותיהם, אף שהם אינם חוגגים חגים מסוימים?
כן. המקרא מלמד אנשים לאהוב ולכבד את כל חברי המשפחה, ללא תלות באמונתם (פטרוס א׳. ג׳:1, 2, 7). אך מטבע הדברים, כשאחד מעדי־יהוה חדל להשתתף בחגיגות מסוימות, חלק מחברי משפחתו עלולים לכעוס, להיפגע או אף לחוש נבגדים. משום כך רבים מעדי־יהוה נוקטים יוזמה כדי להוכיח לקרוביהם שהם אוהבים אותם, להסביר להם בטקט את הסיבות להחלטותיהם ולבקר אותם בהזדמנויות אחרות.
האם עדי־יהוה אומרים לאחרים לא לחגוג חגים מסוימים?
לא. הם מאמינים שעל כל אדם מוטלת האחריות לקבל החלטה אישית בנושא (יהושע כ״ד:15). עדי־יהוה ’מכבדים בני אדם מכל הסוגים’, ללא תלות באמונתם הדתית (פטרוס א׳. ב׳:17).
אולי יעניין אותך גם
תשובות לשאלות מקראיות
מה אומר המקרא על חג המולד?
אולי תופתע לדעת מה הם שורשיהם של שישה ממנהגי חג המולד.
