אליהו פסע לאורך עמק הירדן. מספר שבועות קודם לכן הוא יצא למסע צפונה מאזור הר חורב. בשובו לישראל הוא הבחין בהתפתחויות חדשות במולדתו. השפעותיה של הבצורת הממושכת החלו להתפוגג. ממטרי הסתיו העדינים כבר החלו לרדת על הארץ, והאיכרים חרשו את שדותיהם. הנביא ודאי התנחם בראותו את אדמת ארצו הולכת ומשתקמת, אך דאגתו העיקרית הייתה נתונה לבני עמו, שמצבם הרוחני היה בכי רע. פולחנו המתועב של הבעל עדיין רווח בארץ, ונכונה לאליהו עוד מלאכה רבה.‏ *

בקרבת העיר אָבֵל מְחוֹלָה הבחין אליהו במלאכת חרישה נרחבת שהתבצעה במקום. הוא ראה עשרים וארבעה שוורים חורשים את השדה בזוגות. שנים עשר הצמדים עבדו זה לצד זה וחרצו תלמים מקבילים באדמה הלחה. הוא חיפש את מי שעמד מאחורי צמד השוורים האחרון. היה זה אלישע, האדם שבו בחר יהוה ליורשו של אליהו. לפני כן חשב הנביא שהוא היחיד שנותר נאמן לאלוהים. לכן הוא ללא ספק השתוקק לפגוש את אלישע (‏מלכים א’. י”ח:22; י”ט:14–19‏).‏

האם היסס אליהו להאציל מסמכויותיו לאדם אחר או חשש שמישהו יתפוס את מקומו ביום מן הימים? אין ביכולתנו להשיב על כך, אך גם אין לשלול את האפשרות שחששות כאלה התעוררו במוחו. אחרי הכול, אליהו היה ”אדם בעל רגשות כשלנו” (‏יעקב ה’:17‏). על כל פנים, המקרא מציין: ”ויעבור אליהו אליו, וישלך אדרתו [עליו]” (‏מלכים א’. י”ט:19‏). אדרתו של אליהו — שככל הנראה הייתה עשויה מעור כבשים או עזים — הייתה סמל לתפקיד המיוחד שהעניק לו יהוה. מכאן שהשלכת האדרת על כתפי אלישע הייתה מחווה מלאת משמעות. אליהו מילא ברצון אחר צו יהוה ומינה את אלישע ליורשו, ובזאת הראה שהוא בוטח באלוהים ומציית לו.‏

אלישע הצעיר היה להוט לעזור לנביא המבוגר. אלישע לא נועד למלא מייד את מקומו של אליהו. במשך כשש שנים הוא התלווה אל אליהו ושירת אותו בענווה, ולימים נודע כמי ש”יצק מים על ידי אליהו” (‏מלכים ב’. ג’:11‏). אליהו ודאי מצא נחמה בכך שעמד לצדו אדם כשיר ותומך, והשניים הפכו לחברים טובים. הם תמכו איש ברעהו וסייעו זה לזה להחזיק מעמד לנוכח העוולות המשוועות שרווחו בארץ, ובמיוחד לנוכח התנהגותו המרושעת של המלך אחאב, שרק הלכה והידרדרה.‏

האם אי פעם נעשה לך עוול? רובנו נאלצים להתמודד עם אי־צדק בעולם מושחת זה. אך אם תרכוש לעצמך חברים שאוהבים את אלוהים, הם יוכלו לעזור לך להחזיק מעמד. כמו כן, אתה יכול ללמוד רבות מאמונתו של אליהו באשר להתמודדות עם אי־צדק.‏

אליהו ואלישע עמלו רבות כדי לבנות את העם מבחינה רוחנית. הם ככל הנראה הכשירו נביאים אחרים ולימדו אותם במסגרות שדמו לבתי־ספר. לימים קיבל אליהו משימה חדשה מיהוה: ”קום, רד לקראת אחאב מלך ישראל” (‏מלכים א’. כ”א:18‏). מדוע היה עליו לפגוש את אחאב?‏

זמן רב קודם לכן אחאב כבר פנה עורף לאלוהים. הוא עשה את הרע בעיני יהוה יותר מכל אלה שמלכו לפניו. הוא התחתן עם איזבל, והביא לשגשוג פולחן הבעל בארץ. הוא אף השתחווה לבעל בעצמו (‏מלכים א’. ט”ז:31–33‏). פולחן הבעל כלל טקסי פוריות, זנות פולחנית ואף הקרבת ילדים. בנוסף, אחאב הפר את צו יהוה וסירב להוציא להורג את בן הדד, מלך ארם המרושע, כנראה מתוך שאיפה להשיג רווח כספי (‏מלכים א’, פרק כ’‏‏). אך עתה תאוות הבצע, החומרנות והכוחנות של אחאב ואיזבל הגיעו לדרגת שפל חדשה.‏

לאחאב היה ארמון בעיר שומרון — והיה זה מבנה עצום ממדים! היה לו ארמון נוסף ביזרעאל, מרחק של כ־37 קילומטר משומרון. בסמוך לארמון זה שכן כרם. אחאב חמד פיסת אדמה זו שהייתה שייכת לאדם ששמו נבות. המלך זימן אותו אליו והציע לקנות ממנו את כרמו או לתת לו כרם אחר תחתיו. אולם נבות אמר לו: ”חלילה לי מיהוה, מִתתי את נחלת אבותיי לך” (‏מלכים א’. כ”א:3‏). האם נבות היה עקשן? האם הוא היה פזיז? רבים סבורים שכן. אך למעשה הוא ציית לתורת יהוה שאסרה על בני ישראל למכור לצמיתות את נחלת אבותיהם (‏ויקרא כ”ה:23–28‏). נבות לא יכול היה להעלות בדעתו להפר את תורת אלוהים. הוא היה איש אמונה אמיץ, שהרי הוא ידע עד כמה מסוכן לסרב לאחאב.‏

בניגוד לנבות, אחאב לא ייחס כל חשיבות לתורת יהוה. הוא חזר לביתו ”סר וזעֵף” מכיוון שלא קיבל את מבוקשו. הכתוב מוסר: ”וישכב על מיטתו ויסב את פניו, ולא אכל לחם” (‏מלכים א’. כ”א:4‏). כאשר ראתה איזבל שבעלה מחמיץ פנים כמו ילד נרגז, היא מייד רקמה מזימה כדי להשיג את מבוקשו — ובתוך כך גם להביא לאובדנה של משפחה יראת אלוהים.‏

קשה לקרוא על מזימתה מבלי להזדעזע מגודל רשעותה. המלכה איזבל ידעה שעל־פי תורת אלוהים נדרשה עדות של שני עדים כדי לבסס הרשעה חמורה (‏דברים י”ט:15‏). לכן היא כתבה איגרות בשמו של אחאב לאנשים נכבדים ביזרעאל והורתה להם למצוא שני אנשים שיהיו מוכנים לשמש כעדי שקר נגד נבות ולהאשימו בחילול שם אלוהים, אשמה שעונשה מוות. מזימתה הוכתרה בהצלחה. שני ”בני בלייעל” העידו נגד נבות עדות שקר, וכתוצאה מכך הוא נסקל למוות, ולא זו בלבד אלא שגם בניו הוצאו להורג!‏ * (‏מלכים א’. כ”א:‏ 5–14;‏ ויקרא כ”ד:16;‏ מלכים ב’. ט’:26‏) אחאב למעשה התנער מסמכותו כראש משפחה והרשה לאשתו לעשות ככל העולה על רוחה ולהמית אנשים חפים מפשע.‏

תאר לעצמך כיצד חש אליהו כאשר גילה לו יהוה מה עשו המלך והמלכה. אין זה אלא טבעי להיתקף ייאוש כאשר נראה שהרשעים גוברים על החפים מפשע (‏תהלים ע”ג:3–5,‏ 12, 13‏). כיום אנו רואים סביבנו עוולות משוועות רבות — לעיתים אפילו מצד אנשים רבי־השפעה המתיימרים לייצג את אלוהים. אך נוכל לשאוב נחמה מפרשה מקראית זו המזכירה לנו ששום דבר אינו נסתר מיהוה. הכול גלוי לעיניו (‏עברים ד’:13‏). כיצד הוא פועל בתגובה למעשי הרשעה שהוא רואה?‏

יהוה שלח את אליהו לאחאב. הוא אמר לו מפורשות: ”הנה [הוא] בכרם נבות” (‏מלכים א’. כ”א:18‏). כאשר הודיעה איזבל לאחאב שהכרם עבר לבעלותו, הוא מייד קם והלך להתענג על חלקת אדמתו החדשה. הוא התעלם לחלוטין מן העובדה שיהוה ראה את כל מה שאירע. חשוב על ההבעה שהייתה נסוכה על פניו כאשר ישב בכרם ודמיין לעצמו כיצד יהפוך את המקום לגן מרהיב. אך לפתע הופיע אליהו! ארשת פניו השתנתה, והוא נתמלא זעם ושנאה וסינן מבין שיניו: ”הַמצאתני, אויבי?” (‏מלכים א’. כ”א:20‏).‏

דבריו של אחאב חשפו את אווילותו. ראשית, באמרו לאליהו ”מצאתני”, הראה אחאב שהוא עיוור מבחינה רוחנית. יהוה ’מצא’ אותו עוד קודם לכן. הוא ראה כיצד אחאב משתמש לרעה במתת הבחירה החופשית שלו ונהנה מפרי מעלליה הזדוניים של אשתו. אלוהים ראה מה מתחולל בלבו של אחאב ושם לב שאהבתו לדברים חומריים האפילה על תכונות כמו רחמים, צדק וחמלה. שנית, באמרו לאליהו ”אויבי”, חשף אחאב את שנאתו כלפי אדם שהיה ידידו של יהוה אלוהים ושיכול היה לעזור לו לשנות את דרכיו ההרסניות.‏

אנו יכולים להפיק לקחים חיוניים מהתנהגותו האווילית של אחאב. לעולם אל לנו לשכוח שהכול גלוי לעיני יהוה אלוהים. אם אנו סוטים מדרך הישר הוא מבחין בכך, ובתור אב אוהב הוא חפץ שנשנה את דרכינו. כדי לסייע לנו הוא משתמש לא אחת  בידידיו — אנשים נאמנים שמכריזים לזולתם את דבריו בדומה לאליהו. תהיה זו טעות מרה להתייחס לידידיו של אלוהים כאל אויבים (‏תהלים קמ”א:5‏).‏

דמיין לעצמך את אליהו משיב לאחאב: ”מצאתי”. הוא חשף את פרצופו האמיתי של אחאב, שהיה פושע, רוצח ואויב של יהוה אלוהים. כמה אומץ נדרש מאליהו כדי להתייצב מול אחאב המרושע! אליהו הודיע לאחאב איזה גזר דין חרץ עליו אלוהים. יהוה היה מודע לכל מה שאירע. הוא ידע שמשפחתו של אחאב היא המקור לרשע שפשט כמגפה בקרב העם. לכן אליהו הודיע לאחאב שאלוהים ’יבער’, כלומר ישמיד, את כל שושלתו, ושגם איזבל תקבל את העונש הראוי לה (‏מלכים א’. כ”א:20–26‏).‏

בעולם של ימינו קל לאמץ השקפה צינית ולחשוב שהרשעים תמיד מצליחים לחמוק מעונש על מעשי העוולה שלהם. אך לא כך חשב אליהו. פרשה מקראית זו אינה רק מזכירה לנו שיהוה אלוהים מודע לכל המתרחש, אלא שהוא גם יביא משפט צדק במועד שקבע. דברו מבטיח לנו שבקרוב הוא ימגר את האי־צדק לנצח! (‏תהלים ל”ז:10, 11‏) עם זאת, אולי אתה תוהה: ’האם משפטיו של אלוהים כרוכים רק בעונש? האם הם גם משקפים רחמים?’‏

ייתכן שאליהו היה מופתע מתגובתו של אחאב לעונש שגזר עליו אלוהים. הכתוב מציין: ”ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו; ויצום וישכב בשק ויהלך אט” (‏מלכים א’. כ”א:27‏). האם התחרט אחאב על מעשיו?‏

ניתן לומר שהוא נקט לפחות צעד חיובי אחד. אחאב השפיל את עצמו, ובתור איש יהיר ומתנשא ודאי לא היה זה קל עבורו. אך האם הייתה זו חרטה אמיתית? לשם השוואה ראה את דוגמתו של מנשה, מלך מתקופה מאוחרת יותר שאולי אף עלה על אחאב ברשעותו. כאשר העניש יהוה את מנשה, הוא נכנע מלפניו ושיווע לעזרתו. אך הוא עשה יותר מכך. הוא שינה את דרכיו מן הקצה אל הקצה — הוא הסיר את האלילים שבנה, שירת את יהוה בכל מאודו ואף קרא לנתיניו לנהוג כדוגמתו (‏דברי הימים ב’. ל”ג:1–17‏). האם גם אחאב נהג כך? למרבה הצער, לא.‏

האם הבחין יהוה בהפגנת הצער של אחאב? יהוה אמר לאליהו: ”הראית כי נכנע אחאב מלפניי? יען כי נכנע מפניי, לא אביא הרעה בימיו. בימי בנו אביא הרעה על ביתו” (‏מלכים א’. כ”א:29‏). האם חטאיו של אחאב נסלחו לו? לא, יהוה היה מוחל לאחאב רק אם הוא היה מגלה חרטה אמיתית (‏יחזקאל ל”ג:14–16‏). עם זאת, מאחר שאחאב הביע מידה מסוימת של חרטה, יהוה נהג בו במידה מסוימת של רחמים וחסך ממנו חוויה מזוויעה — לחזות בהשמדתם של כל בני ביתו.‏

על כל פנים, גזר הדין שחרץ יהוה על אחאב נותר בעינו. בהמשך התייעץ יהוה עם מלאכיו לגבי הדרך הטובה ביותר לגרום לאחאב לצאת לקרב שבו ימצא את מותו. זמן קצר לאחר מכן התממש גזר הדין שחרץ יהוה על אחאב: הוא נפצע בקרב ודימם למוות במרכבתו. הכתוב מוסיף את הפרט העגום הבא: כאשר שטפו את המרכבה המלכותית, מספר כלבים ליקקו את דמו של המלך. כך התגשמו הדברים שמסר יהוה לאחאב באמצעות אליהו: ”במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות, ילוקו הכלבים את דמך גם אתה” (‏מלכים א’. כ”א:19; כ”ב:19–22,‏ 34–38‏).‏

אליהו, אלישע וכל הנאמנים האחרים מקרב עם אלוהים ראו בסופו של אחאב תזכורת מנחמת לכך שיהוה לא שכח את אומץ לבו ואת אמונתו של נבות. אלוהי הצדק לעולם אינו מניח לרשעים לחמוק מעונש, אלא במוקדם או במאוחר הוא משיב להם כגמולם. אך יחד עם זאת משפטיו מלווים ברחמים כאשר יש בסיס לכך (‏במדבר י”ד:18‏). היה זה לקח רב־עוצמה עבור אליהו, אשר החזיק מעמד במשך עשרות שנים תחת שלטונו של אחאב המרושע! האם נפלת פעם קורבן לאי־צדק? האם אתה מייחל ליום שבו יתקן אלוהים את המצב? אם כן, חקה את אמונתו של אליהו. יחד עם עמיתו הנאמן אלישע, אליהו החזיק מעמד לנוכח אי־צדק והמשיך להכריז את דברי אלוהים.‏